החלטה בתיק בש"א 5069/07

1.         לפניי בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 22.2.07, בבר"ע 2415/06 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נידונה בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטת ראש ההוצאה לפועל כערעור והערעור התקבל, כך שהוריתי על פינויו של המבקש משטחי האכסניה נשוא המחלוקת בין הצדדים.

2.         פינוי המבקש נקבע להיום (17.4.07). המבקש הגיש בקשה זו לעיכוב ביצוע הפינוי ביום 27.3.07, בסמוך לפני חג הפסח, אך הבקשה הובאה לעיוני רק היום, ככל הנראה, בשל תקלה במזכירות בית המשפט, ולפיכך טרם ניתנה בה החלטה. אתמול (16.4.07) פנה המבקש לבית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע (בש"א 3227/07 - ג'), ובית המשפט נתן צו ארעי לעיכוב ביצוע הפינוי עד למתן החלטה בבקשה שלפניי, או עד ליום 23.4.07, לפי המוקדם.

3.         יצויין כי המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בש"א 3227/07 - א'), אשר טרם ניתנה בה החלטה.

4.         בבקשתו הלין המבקש באריכות על פסק הדין, וטען, בין היתר, כי נפלה בו טעות קולמוס, בכך שנכתב כי "האכסניה" - אותה נקבע כי על המבקש לפנות - כוללת 9 חדרים. עם זאת, מלבד טענות המופנות נגד פסק הדין גופו, לא טען המבקש דבר לגופה של הבקשה לעיכוב ביצוע, לא בבקשה ולא בתצהיר שצורף לה, ולא פירט את הטעמים לבקשתו.

5.         המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, המבקש מנסה לסרבל ולערפל את ההליכים על מנת להתחמק מביצוע הפינוי והוא עושה כן במשך שנים, מאז מתן פסק דין הפינוי בשנת 2001, ולפיכך, היענות לבקשתו תהא בבחינת מתן שכר לחוטא. כן  נטען, כי המשיבים השקיעו כספים רבים להכנת ביצוע הפינוי. כך, שולם סך של        כ-22,000 ש"ח למשטרת ישראל וסך של כ-100,000 ש"ח לקבלן ההוצאה לפועל, ולפיכך עיכוב ביצוע של "הרגע האחרון" יגרום להם נזק כספי כבד. לעומת זאת, למבקש לא ייגרם כל נזק שהוא באם יבוצע הפינוי, וזאת משום שעל פי הצהרותיו של המבקש לכל אורך ההליכים המתנהלים נגדו הוא מסכים לפינוי שטחי האכסניה. במידה שיוחלט על עיכוב ביצוע פסק הדין ביקשו המשיבים להתנותו במתן ערבות כספית ממשית ומובטחת לכיסוי הוצאותיהם בסכום שלא יפחת מ-200,000 ש"ח.

6.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

            הכלל הוא, כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ובעניינו - המדובר בבקשת רשות ערעור (ולא בערעור בזכות) אשר לצורך הגשתה על המבקש לעבור מכשול נוסף, שכן עליו להמתין להחלטה בעניין בקשה להארכת מועד שהגיש.

על המבקש עיכוב ביצוע להצביע על קיומם במצטבר של שני תנאים: האחד, סיכויי ההצלחה בערעור; והשני, מאזן האינטרסים והנוחות, כלומר שיהיה קשה או בלתי נמנע להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל וביצוע פסק הדין לא יעוכב, לעומת פגיעה חמורה בצד הזוכה,  אם פסק הדין לא יבוצע והערעור ידחה (ראה: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334 (1989); ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1) 187 (1999); ע"א 9117/03 זהר נ' ברדויל, תק-על 2003(3) 2491 (2003); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859-860). נטל השכנוע מוטל על המבקש להוכיח התקיימותם של התנאים דלעיל

(בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405-407 (1997); ע"א 11909/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חסין, תק-על 2005(1) 427 (2005) והאסמכתאות שם).

7.         בענייננו, מבלי לנקוט עמדה באשר לסיכויי בקשת רשות הערעור שתוגש, אם תוגש, מלבד טענות לגופו של פסק הדין, לא טען המבקש דבר וחצי דבר באשר למאזן הנוחות ולא עמד בנטל לשכנע כי קיים נימוק שיצדיק את קבלת בקשתו. אמנם המדובר בפסק דין לפינוי המבקש ולא בפסק דין כספי גרידא, אך, כידוע, בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות עיכוב ביצוע שעניינן בנכסי מקרקעין מסוימים, כגון דירות מגורים, וזאת, בשל ההשלכות המיידיות החמורות של פינוי אדם ומשפחתו ממקום מושבם הקבוע ((ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ תק-על 2004 (3) 562 (2004); ע"א 1253/05 חדד נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-על 2005(1) 2746 (2005)). אין זה המקרה שלפניי, שכן אין המדובר בדירת מגוריו של המבקש (ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ, תק-על 2006(3) 3530 (2006)).

            זאת ועוד. במספר מסמכים שהוגשו על ידי המבקש או בא-כוחו הביע המבקש הסכמתו לפינוי "האכסניה", על תשעת חדריה, ואף טען כי פינה אותם זה מכבר.  התנגדותו לפינוי היתה מחשש שמא ינסו המשיבים לפנותו מיתר חלקי המקרקעין עליהן בנויה האכסניה, לגביהם מתקיימים הליכים משפטיים נפרדים בין הצדדים (ראה, למשל, נספח ח' לתגובת המשיבים לבקשה זו, שהינו מכתבו של ב"כ המבקש המופנה לב"כ המשיבים מיום 15.4.07, וכן סעיפים 4-6 לבקשת רשות הערעור והנספחים להם). דומה, כי יכול המבקש להסיר חשש מליבו בעניין זה, לאור האמור בסעיף 4 לתצהיר שצורף כתמיכה לתגובת המשיבים לפיו: "לחברה ולמבקש 1 (המשיב 1 - א.פ.) אין כל כוונה לבצע פינוי של איזה שהוא שטח נוסף מעבר ומלבד 9 החדרים של שטחי האכסניה". והנה, בעת כתיבת שורות אלו הגיעה לידיי "בקשה דחופה למתן החלטה" מטעם המבקש ממנה עולה, כי המבקש מסכים לפינויו מהשטח של 9 החדרים, אך מתנגד לפינויו מיתר שטחי הבניין וביניהם שטחי המעדנייה (ראה סעיפים 3 ו-9 לבקשה). גם בכך יש כדי לשמוט הקרקע תחת בקשה זו.

8.         לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית. למען הסר ספק, מובהר בזאת שוב, כפי שנאמר לעיל, כי פסק הדין מתייחס אך לאכסניה. הא ותו לא. בהקשר לכך נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

9.         המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

10.       המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדחיפות באמצעות הפקסימיליה ותוודא קבלתה.

11.       לאור האמור ברישא להחלטה זו, תעביר המזכירות החלטה זו לנשיאה הנכבדה של בית משפט זה, כב' השופטת מוסיה ארד.

ניתנה היום, כ"ט בניסן תשס"ז (17 באפריל 2007), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: